רבינו האור החיים הקדוש כותב בעניין הגאולה העתידה, שאם הגאולה תהיה, בזכות התורה והמצוות, יבוא המשיח ויהיו ניסים בדרגה נעלה, בצורה פלאית וניסית. אבל אם חס ושלום לא יהיו לעם ישראל זכויות ויגאלו רק בזכות הייסורים, אז הגאולה תהיה בצורה טבעית, ולא בדרגה נעלה.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ' שהגאולה העתידה תהיה בבחינת 'זכר' מבחינת מעלתה ונצחיותה, והיא תהיה על ידי 'אשה כי תזריע' שכנסת ישראל הנקראת 'אשה' תעסוק בתורה ומצוות הנקראים 'תזריע', כי על ידי עשייתם מייצרים טוב בעולם.

אולם תהיה עוד הכנה שיזכו לכך 'וטמאה שבעת ימים' הרמז ל'עיקבתא דמשיחא' והייסורים שיעברו על עם ישראל, 'שבע שנים לפני ביאת המשיח'. ונקראים 'וטמאה' כי כוח הטומאה שנוצר במעשי האדם הוא מייסר אותו.

ואחר כך 'וביום השמיני' פירוש אחר שיעברו אותם שבע שנים בתחילת יום השמיני שזו השנה השמינית 'ימול בשר ערלתו' אז יעביר ה' את רוח הטומאה שהיא בחינת הערלה מן העולם, ואז גם אם ישראל לא יהיו ראויים לגאולה בתכלית השלימות, בכל זאת תבוא הגאולה בזכות הייסורים ואורך הגלות, ובזכות עסק התורה, והיא תהיה גאולה לנצח.

בפרשת משפטים כותב רבינו הקדוש, כי הגאולה העתידה תהיה בפרסום גדול יותר מגאולת מצרים, כי שם השתעבדו רק לאומה אחת, ואילו בגלות האחרון ישראל משועבדים ומעונים בכל מקום שהם נמצאים.

אולם צורת הגאולה העתידה תלוייה במעשי ישראל, 'אם הגאולה תבוא בזכות מעשיהם הטובים של ישראל, יבוא המשיח בפרסום גדול בעמוד אש מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. ואם חס ושלום יהיו ישראל רעים וחטאים ויגיע זמן הגאולה, יבוא המשיח במצב של 'עני ורוכב על החמור'.

'ולעתיד לבוא יזכו הצדיקים לגילוי אור השכינה עליהם, וזה היא 'מחייתם ותכלית חשקם'.

[אור החיים תזריע פרק יב פסוק ב]